<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' סוטה וקנס פ"ג</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אין ראוי לאדם לקפוץ ולקנות בפני עדים תחלה, אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה. ולא יקנא לה מתוך שחוק ושיחה וקלות ראש ומריבה ולא להטיל עליה אימה, ואם עבר וקנא מתוך כך הוי קנוי. וכל שאינו מקפיד על אשתו ובני ביתו להזהירם ולפוקדם שיהיו שלמים מכל חטא חוטא, שנאמר [איוב ה'] וידעת כי שלום אהלך ופקדת נווך ולא תחטא. ולא יקנא לה יותר מדאי. ויכבדה יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון הרבה ירבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתירה וידבר עמה בנחת, ולא יהיה עצב ורגזן. ולא יבעלנה בעל כרחה אלא מדעתה ומתוך שמחה ושיחה. וכן צוו חכמים לאשה שתהיה צנועה בתוך ביתו ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המטה בפיה, ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שקשור באהבתה, אך נשמעת לו בכל עת שירצה. ותזהר מקרוביו ובני ביתו כדי שלא יעבר רוח קנאה ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. ותכבד בעלה יותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר ומלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזווגן.
<h2>דף ו.</h2>
אשה שקנא לה ונסתרה אין כופין אותה לשתות, אלא אם רצתה [ו]אמרה, הן נטמאתי, תצא בלא כתבה ונאסרה על בעלה לעולם ואינה שותה. וכן אם אמרה, איני טמאה ואיני שותה, אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתבה. וכן אם אמר בעלה, איני רוצה להשקותה, או שבעלה בעלה אחר שנסתרה, אינה שותה ונוטלת כתובתה ויוצאה ואסורה על בעלה לעולם.
<h2>דף ו:</h2>
היה בעלה כהן אין שירי מנחתה נאכלין, שיש לבעל חלק [בהם ואינה עולה כולה לאשים כמנחת זכרי כהונה, מפני שיש לה חלק] בה, אך הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן. נמצאו עדיה זוממין מנחתה תצא לחולין.
<h2>דף ח.</h2>
בחמשה עשר באדר בית דין נפנין לצרכי הרבים ובודקין על הראויה לשתות להשקות ועל הראויה לקנא לה ולהוציאה בלא כתובה לעשות כך, ובכל זמן משקין השוטות. וכל היום כשר להשקות. ולא משקין בלילה. ולא משקין שתי סוטות כאחד, שנאמר, והעמי' אותה.
<h2>דף יט.</h2>
הקריב מנחתה ואחר השקה כשירה. נטמאת מנחתה קודם שיניחנה בכלי שרת תפדה ויביא מנחה אחרת. נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי שרת תשרף. ואם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה, או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה או שבאו עדי(ם) טומאה או שמת הוא או שמתה היא, כל המנחה נשרפת. ואם אירע אחד מאלו אחר שקירב הקומץ אין השירים נאכלין.
<h2>דף יט:</h2>
שוטה שאמרה איני שותה מחמת פחד יכולה לחזור ולומר הריני שותה, אבל אמרה איני שותה והיא בריאה ולא יריאה ומפוחדת לא יכולה לחזור ולומר הריני שותה.
<h2>דף כ.</h2>
אשה שקנא לה ונסתרה אין כופין אותה לשתות, אלא אם רצתה [ו]אמרה, הן נטמאתי, תצא בלא כתבה ונאסרה על בעלה לעולם ואינה שותה. וכן אם אמרה, איני טמאה ואיני שותה, אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתבה. וכן אם אמר בעלה, איני רוצה להשקותה, או שבעלה בעלה אחר שנסתרה, אינה שותה ונוטלת כתובתה ויוצאה ואסורה על בעלה לעולם.
אמרה איני שותה קודם שתמחק המגלה מגלתה נגנזת ואין כשירה להשקות בה סוטה אחרת, ומנחתה מתפזרת על הדשן. אמרה איני שותה אחר שנמחקה המגלה מערערין ומשקין אותה על כרחה. ומאיימין עליה שתשתה ואומרים לה, בתי, אם ברור לך שטהורה את עמדי על בורייך ושתי ואל תפחדי, שאין המים דומין רק לסם יבש מונח על בשר חי, יש שם מכה מחלחל ויורד, אין שם מכה אינו עושה כלום. אמרה טמאה אני, אע"פ שנמחקה המגלה המים נשפכין (שהן) [שאינן] קדושים ומנחתה מתפזרת על הדשן.
<h2>דף כב:</h2>
הקריב מנחתה ואחר השקה כשירה. נטמאת מנחתה קודם שיניחנה בכלי שרת תפדה ויביא מנחה אחרת. נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי שרת תשרף. ואם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה, או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה או שבאו עדי(ם) טומאה או שמת הוא או שמתה היא, כל המנחה נשרפת. ואם אירע אחד מאלו אחר שקירב הקומץ אין השירים נאכלין.
<h2>דף כג.</h2>
היה בעלה כהן אין שירי מנחתה נאכלין, שיש לבעל חלק [בהם ואינה עולה כולה לאשים כמנחת זכרי כהונה, מפני שיש לה חלק] בה, אך הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן. נמצאו עדיה זוממין מנחתה תצא לחולין.
<h2>דף כג:</h2>
וט"ו נשים לא שותות, אע"פ שהיא והוא רוצין, ולא נוטלות כתבה ונאסרות על בעליהן משיבאו עדי סתירה אחר עידי קינוי. ארוסה ושומרת יבם, שנאמר תחת אישה, אינן תחת אישה. וקטנה אשת הגדול וגדולה אשת קטן, ואשת אנדרוגינוס, שנאמר אשה, וא[י]שה פרט לאלו. ואשת סומא, שנאמר, ונעלם מעיני (האשה) [אישה]. וחגרת, שנאמר והעמיד הכהן האשה. ואלמת, שנאמר ואמרה האשה. וכרותת כף של[ה] או שהיתה עקומה או יבשה שאינה יכולה ליקח בה, ואפילו כפה אחת, שנאמר ונתן על כפיה. ושאינה שומעת, שנאמר ואמר לאשה. ואשת חגר, ואלם וחרש וכרות יד, שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה, עד שתהיה היא שלימה כמותו והוא שלם כמותה, שכל דבר המעכבה מלשתות מעכבו מלהשקות וכל המעכבו מלהשקות מעכבה מלשתות.
<h2>דף כד.</h2>
אשה שקנא לה ונסתרה אין כופין אותה לשתות, אלא אם רצתה [ו]אמרה, הן נטמאתי, תצא בלא כתבה ונאסרה על בעלה לעולם ואינה שותה. וכן אם אמרה, איני טמאה ואיני שותה, אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתבה. וכן אם אמר בעלה, איני רוצה להשקותה, או שבעלה בעלה אחר שנסתרה, אינה שותה ונוטלת כתובתה ויוצאה ואסורה על בעלה לעולם.
<h2>דף כו.</h2>
קנא לארוסתו ולזקוקתו ונסתרה אחר שנשאה שותה כשאר כל הנשים. נשואה שקינה לה ונסתרה קודם שיבעול אותה בעלה אינה שותה ויוצאה בלא כתבה ואסורה עליו לעולם, שנאמר, ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך, שקדמה שכיבת בעל לבועל.
גיורת ומשוחררת ואשת גר ואשת עבד משוחרר וממזרת ואשת ממזר ואשת סריס חמה או סריס אדם הן כשאר כל הנשים ושותות. מעובר(ו)ת ומניקה מקנה לה ומשקה אותה כמות שהיא. ואשה העומדת לשתות ומת בעלה קודם שתשתה לא שותה ולא נוטלת כתבה.
<h2>דף כז.</h2>
וט"ו נשים לא שותות, אע"פ שהיא והוא רוצין, ולא נוטלות כתבה ונאסרות על בעליהן משיבאו עדי סתירה אחר עידי קינוי. ארוסה ושומרת יבם, שנאמר תחת אישה, אינן תחת אישה. וקטנה אשת הגדול וגדולה אשת קטן, ואשת אנדרוגינוס, שנאמר אשה, וא[י]שה פרט לאלו. ואשת סומא, שנאמר, ונעלם מעיני (האשה) [אישה]. וחגרת, שנאמר והעמיד הכהן האשה. ואלמת, שנאמר ואמרה האשה. וכרותת כף של[ה] או שהיתה עקומה או יבשה שאינה יכולה ליקח בה, ואפילו כפה אחת, שנאמר ונתן על כפיה. ושאינה שומעת, שנאמר ואמר לאשה. ואשת חגר, ואלם וחרש וכרות יד, שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה, עד שתהיה היא שלימה כמותו והוא שלם כמותה, שכל דבר המעכבה מלשתות מעכבו מלהשקות וכל המעכבו מלהשקות מעכבה מלשתות.
